חיה הניזונה מוויתורים

שונאים לוותר? דעו לכם שאהבה זו חיה שגדלה מוויתורים

אחת המילים הפחות סקסיות בלקסיקון הישראלי נכון לשנת 2020 היא: ויתור. מילה שבאופן אינסטנקטיבי מעלה בנו שלל קונוטציות פחות מחמיאות, החל מפראייר, חלש אופי, סמרטוט, דרך חסר עמוד שדרה, ועד הכינוי הבלתי נחשק: לוזר. למען האמת, קל לנו יותר לחוש אהדה כלפי הערך ויתור, כל עוד מישהו מוותר עבורנו. אבל ברמה שביני לבין עצמי, ויתור נתפס כאיבוד חלק מ"האני שלי", הייחודיות שלי, הרצונות שלי ונורא מכך, החלומות שלי, שמתנגשים חזיתית לא פעם ברצונותיו וחלומותיו של הפרטנר שלי. ומי יכול להבטיח לי שאחרי שאוותר לא איוותר חסרת זהות?

מצד שני, אם תשאלו כל אדם סביבכם, האם כדאי לוותר בזוגיות? סביר להניח שהרוב יסכימו ואף ישבחו את נפלאות הוויתור, הפשרה וההתחשבות ההדדית, בשל החיבור המיוחד שנוצר אך ורק בעזרתם. וגם אם יסתייגו מהסמנטיקה, לרוב יסכימו עם העיקרון, שבקשר בריא אין מנוס מלבוא זה לקראת זו. הרי לא נדרש יותר ממעט ניסיון חיים כדי להבין שכאשר כל אחד מושך לצד שלו, השמיכה נקרעת די מהר, או שהאחד נותר מכורבל אך מתוח, בעוד השני מרגיש כועס וזנוח, ובעיקר קופא מקור. בעוד ה"מנצח" מצטייר כאדם מרוכז בעצמו ומאוס למדי.

בסופו של עוד יום, אנחנו שרק מבקשים להיות מעט מאושרים, תועים בתוך שדה המסרים הסותרים הללו. מה שמביא לא פעם זוגות להגיד "אז יאללה ביי", או מותיר את הרווקים ברווקותם, מתוקף התחושה שעם כל הרצון הטוב לאהוב, לא בטוח שיהיו חפצים לשאת את מחיר הוויתור.

זאת למרות שמצד שלישי, עמוק בפנים מלחשת לנו נימת אופטימיות קלה, שאצלנו זה יהיה אחרת, כי אנחנו נמצא מישהו ממש מתאים, ולבטח נהיה מאוהבים ברמות-על, שלא יידרש שום ויתור מכוער, אלא הכול יעשה בלהט התשוקה, על ברכי הכבוד ההדדי, הידידות והאחווה.

אבל קול פחות קוסמי מבטיח לנו, שבפרק זמן של שעתיים עד שנתיים קסם ההתאהבות יהפוך לכל היותר לשם של צימר בצפון. ובינתיים באזורנו, רמת האוקסיטוצין (הורמון האהבה) תרד פלאים, ותותיר אותנו 'סחים' להחריד מול אגואיסט נוסף כמותנו, שלא מעוניין לוותר על שום דבר. ואם כבר יאלץ לעשות זאת, תהא זו עוד שורה מודגשת במרקר צהוב בפנקס החשבונות שלו, או תחת מטח אנרגיות שליליות מצידנו, שיחייבו אותו לעשות כן כדי לשמור על שלום הבית והשכונה.

אכן סיטואציה מבלבלת למדי, מה גם שאיש לא לימד אותנו לכל אורך שנותינו בבית הספר, האם זה אפשרי בכלל לאהוב ולהישאר שלמ/ה? או שלנצח נידונו לבחור בין בדידות עצמאית, לבין ביחד בתנאים מכפיפים?

לאחר כל הלבטים, בשורה תחתונה, לא ראיתי מישהו שהמציא שיטה יותר טובה להפוך בדידות לחברות, מלבד קצת ויתורים הדדיים. ואעלה כאן כמה סיבות שאולי יעזרו לנו לעשות קצת סדר בדברים:

1. לאהוב זה אומר לפנות מקום מאהבה עצמית בתוכי

אנחנו חיים תחת שטף מסרים של העצמה אישית, האדרה נפשית ונתינה עצמית 24 שעות ביממה. האגו שלנו דווקא מרוצה. כי מטבע הדברים כל אחד מאיתנו דואג לטובת עצמו תחילה, ולא משנה אם הוא נדבן שייתן את האוכל שלו לעני ברחוב, או שיאכל את עצמו יום וליל בביקורת עצמית "כמה אני לא מספיק טוב", הכול מנוהל תחת אותו טבע אגואיסטי שמרחרח אחר העונג הבא.

אבל כאשר אנחנו נכנסים למערכת יחסים עם מישהו, כדי שייווצר חיבור צריך כל אחד מהצדדים לפנות קצת מקום בתוכו מעצמו. ולפנות מקום, מה לעשות, זה אומר לוותר. בדומה לשני עיגולים, שאם כל אחד מהם רוצה להישאר במלוא כל הארץ כבודי, בכיף, רק שייקחו בחשבון שכנראה יוכלו לנופף זה לזה מהאופק לשלום.

אבל אם אנחנו רוצים להתקרב ולהרגיש זה את זה, חלק מהשטח שלנו בהכרח יתערבב עם שטחו של השני, וישתנה לגמרי. אבל אל דאגה, בכל יתר המקום, אני אשאר אני. נו, לפחות בהתחלה...

2. ויתור צריך לבוא מחוזק ולא מחולשה

נכון, ויתור עלול לעורר שלל פוביות. אז רשמו על דף את כל הפחדים המוצדקים שלכם מהיצור הרע והנורא, חזרו וקראו, עיינו, נמקו ופרטו. יופי. עכשיו קמטו והשליכו לפח את הדימוי הנמוך הזה של הגבר המבוהל המתהלך על ביצים לשרת את אישתו המאיימת, או האישה החצי מוכה שעושה כל מה שאדונה מצווה.

ויתור עושים מתוך חוזק, ובמחשבה תחילה, או שלא עושים בכלל. לפני שנקפוץ ראש לבריכת הדמעות של הפראיירים שלא מתים לעולם, רצוי מאד להבין מה אני רוצה להשיג בוויתור שלי. מטרה בריאה היא לא לנסות לרצות אף אחד, אלא להגיע להעצמת החיבור בינינו. אם נחליט גם לזכות זו את זה בהערכה על כל ויתור, אנחנו עלולים אפילו ליהנות ממנו. כדי שיישאר טעם של עוד תוכלו להעניק לעצמכם את אות הניצחון לוותרן, כי הגדול הוא זה שמוותר לקטן.

3. הודיעו לצד השני שוויתרתם, אחרת זה לא שווה

אל תהיו צדיקים בסתר. כל ויתור חשוב שיקבל את מקומו בגלוי, לא בשביל פנקסנות קטנונית, אלא בגלל שמטרתו ליצור קירבה ולהיות דוגמה לכך שהקרבה קטנה למען הקשר אינה מזיקה. לכן אמרו חכמים, "הנותן מתנה לחברו, צריך להודיעו". ויתור הוא מתנה. לכן הקפידו להודיע עליה, אחרת היא חסרת ערך.

4. דברו על זה פתוח

החיים לא סטריליים. לא כל ויתור הוא מתוכן ומתוזמן. לפעמים אנחנו מגלים שבעצם כבר ויתרנו על הרבה דברים בלי ששמנו לב, ואנחנו קצת ממורמרים. עשו בדק-בית עם עצמכם, האם יש משהו שוויתרתם עליו בעבר, וזה עדיין יושב לכם על הלב. כעת הזמינו את הצד השני לשיחה פתוחה, בה תעלו מחדש את הוויתורים שאינכם שלמים איתם. שאולי כעת הזמן מוכן לממש את חלקם, יותר מכפי שהיה בעבר. יחד תמצאו את העמק השווה.

5. להתחיל כל יום מחדש

כאשר אנחנו סוחבים מטענים של כעס מאתמול למחר, בורח לנו ה"היום" בין האצבעות. אז הכינו מראש הסכם שלא משנה איך הלכתם לישון אתמול, את היום הזה פותחים כחדשים. כאשר אלה עניינים שדורשים שיפור, רצוי לקבוע זמן ולדבר עליהם באווירה נינוחה. אבל עד אז, למען הקשר, ותרו על ליקוק המרירות היומית מקצות אצבעותיכם, ושילחו חיוך מתוק זה לזו.

מאמרים נוספים